היום העשירי

היום העשירי הוא הקצר שבמסע. רק 8 קילומטרים. גם הטיפוס וגם הירידה לא נוראיים בכלל. כמעט יום מיותר לולא הוא היה עובר כולו ברכס ההרים המקביל למון בלאן. מה שאומר שבמרבית היום יש נוף מדהים וההר נראה קרוב ומכובד.
גם היום בחרנו להתפצל. בחצי הדרך איתמר ואני חתכנו לטיול לאגם הלבן, בעוד השאר המשיכו עוד כמעט שעתיים לרפוחה שלנו שעל צלע ההר מתחת לאחד הרכבלים הרבים שייש כאן.
הטיול של איתמר ושלי הצריך טיפוס של 850 מטר אל קצה הרכס. גם הוא התחיל בשביל שעובר ביער, לאט לאט נעלמים העצים והתוואי הופך לסלעי יותר עם צמחייה נמוכה. ממשיכים בכמה סולמות ומדרגות מיוחדות, עוברים לטיפוס קצר בשלג.... ואז (אחרי שעה וחצי טיפוס ) מגיעים לאגם הלבן- Lac Blanc. זה אגם לא גדול, שעד לפני שלושה שבועות היה כולו קפוא ( מכאן שמו). במשך השבועות האחרונים התחיל להתמוסס חלק מהקרחון שעל האגם ונוצרה מובלעת קטנה של מים. בתמונות שראינו בשבועות האחרונים בפייסבוק ראינו איך כל יום שטח המים הולך וגדל. היום בערך עשירית ממנו מים והיתר קרחון. גם בחלק המיימי אפשר למצוא קרחונים צפים..... כל זה לא הפריע לאיתמר ולי להיכנס למים בקפיצת ראש ומהר מהר לצאת רועדים מקור. היינו בין המטורפים הבודדים שהעזו לבדוק את הטמפרטורה.... אנחנו יכולים לאשר שהיא מאוד מאוד קרובה לאפס מעלות.
אחרי שהחזרנו את חום הגוף, צילמנו את האזור המופלא הזה, ושתינו את הקולה שקיררנו בשלג, או אז פצחנו בעוד דהרה למטה אל עבר הרפוחה. הליכה שהיתה צריכה להימשך 75 דקות הסתיימה עם חיוך אחרי 40!
עכשיו אנחנו אחרי ארוחת ערב סבירה ברפוחה שלנו. שוב דורמיטורי, שוב מקלחת לא משהו, אך הפעם נראה שהם קצת הגזימו במחיר ביחס לתמורה. אפילו אין טלוויזיה או ווי-פאי כדי לראות את משחק שמינית הגמר האחרון.
מחר זה כבר ממש היום האחרון. לרובנו יהיה זה יום קצר. איתמר עוד מתכנן לסיים את כל המסלול.
עוד יום אחד למנאייק.

נפרדים משוויץ

היום התשיעי הוא יום שעל פניו נראה קשה יותר ממה שהוא באמת. המספרים מדברים על 1069 מטר טיפוס מצטבר ו- 1178 מטר ירידה מצטברת. כל זה על פני 'רק' 13 קילומטרים. מה שאומר שצריך להתמודד עם עליות חדות וירידות חדות לא פחות.
הפעם החלטנו לוותר על ארוחת הבוקר השוויצרית שעולה ביוקר ובדרך-כלל מסתכמת בלחם עם חמאה, ובמקום זאת לקנות פרודוקטים בעיירה טריינט הסמוכה. אחרי חצי שעה של ירידה הגענו לטריינט כדי לגלות שהיא עיירה מתה - אין בה מכולת ולא מסעדה לארוחת בוקר. אז טחנו את האוכל מאתמול בחנייה בעיירה.
מכאן התחיל הטיפוס האיימתני של היום. ההתחלה היתה ביערות ורק אחרי כשעתיים יצאנו לתכסית חשופה יותר עם כתמי שלג ופלגי מים. עפרי ואיתן המציאו ראפ על פורטנייט, איתמר כבר מזמן נרקב בפיסגה, טל התקדמה לאט מאחור ואני החלטתי להגביר קצב לקראת הסוף ולרוץ קדימה. אחרי כמעט שלוש שעות הגענו לפסגה. זאת גם נקודת הגבול בין שוויץ וצרפת. שמחנו לחזור לצרפת. החלק השוויצרי של המסלול פחות יפה ופחות מעניין, ומאידך יותר יקר. שמחנו גם שסיימנו את הטיפוס הארוך ושהגענו שוב לפסגה מרתקת ביופייה. כל העמק של שמוני נפרס למטה, משמאלו הר המון בלאן במלוא הדרו, ומסביב הכל פסגות מושלגות. אנחנו הרבה יותר אוהבים את הנוף הזה על פני היערות והאחו של שוויץ.
מכאן התפצלנו. טל, עפרי ואיתן ירדו ברכבלים ואילו איתמר ואני דהרנו למטה במהירות. ירידה ארוכה וחדה, אבל כייפית. בדרך ניתן לראות רוכבי אופניים, דאון היל, דוהרים למטה במסלולים מקבילים ומותאמים.
הגענו בנפרד לרפוחה שלנו. קיבלנו דורמיטורי עם תנאים סבירים, לא יותר. יצאנו לטייל בעיירה השכנה, ארג'נטיר, שם אכלנו ארוחה מלאה במאפייה מצויינת. מתחילים לסכם את המסע. בשלב הזה הסוף כבר ממש מורגש.

היום השמיני

בבוקר קמנו בדירה המשובצרת שלנו שעל האגם. היה יחסית רגוע ושקט. ארוחת הבוקר היתה טובה כפי שציפינו, על אף שהסתבר שהחמאה שנקנתה היא חמאת שום שמתאימה לסטייקים ולא לחביתות....התפשרנו על ביצים קשות.
מכאן התחלנו במגמת ירידה לאורך חמישה קילומטרים. רובם לאורך הנחל ובין שדות ירוקים. אז התחילה לה עוד עלייה. ארוכה ומתישה. ניכר היה שזה כבר היום השמיני ושגם הגוף וגם הנפש מעט עייפים. קשה ברגליים וקשה גם מנטלית. קשה יותר להתקדם. יותר עצירות ויותר תלונות. צריך הרבה יותר סבלנות. היום גם היה חם יותר ולא אטרקציות מסוג שלג ועל כן הכל היה כבד יותר. חצי שעה מעל גובה העצים, ואחרי יותר משעתיים וחצי טיפוס בסה'כ, הגענו לרפוחה שנמצא סמוך לפסגת ההר. כהרגלנו התרעננו בבירה וקולה עם לא מעט מטפסים וחבורות (היום סופשבוע ועל כן יש הרבה יותר מטיילים בשביל, כולל לא מעט מטיילי יום). 
ממשיכים. עוד כמה מאות מטרים מגיעים לפסגה ומיד מתחילים לרדת. מחפשים צל ומקום נוח לאכול ארוחת צהריים. מכאן יש חמישה קילומטרים בירידה אל עבר המלון שלנו. זאת הפעם הראשונה שקיבלנו שלושה חדרים זוגיים נפרדים. מוזר. עדיין יותר טוב מהדורמטורי שייש להם להציע.
בארוחת הערב אנחנו כבר מריחים את הסוף. עושים תכנונים לכל הימים שנותרו ( שלושה ). מחר יש אופציה של רכבל במקום ירידה רצחנית. ייתכן וזאת הזריקה המורלית שאנחנו צריכים, כי היום מתחיל בעלייה השלישית הכי קשה. מה שבטוח זה שיהיה מעניין.