ובכלל עוד לא התחלנו את הטרק....
יושב כרגע במרפסת של החדר במלון הקטן שלנו ומשקיף על ההר הגדול והמדהים הזה... מחר נצא להתחיל את הטרק שמקיף אותו. בשלב זה אנחנו כבר מותשים, אחרי מסע ארוך לכאן ואי יכולת להתאפק מלצאת להסתובב בעמק הנפלא הזה.
כך זה היה - אחרי מסיבץ סיום תיכון נוספת הפעם של ההורים של החברים של איתמר (היה גדול), ישנו איזה שעתיים וקמנו למונית שאספה אותנו לנתב"ג. תור עצום חיכה לנו. עצווווווווווום. מה זה???? רק ברגע האחרון הגענו לטיסה, בלי להספיק לאכול/לשתות/לקנות/ולהריח..... ארבע שעות באוויר ונחתנו.... רק שאז הסתבר שאחד התיקים שלנו כלל לא המריא עימנו.... טפסים.... עצבים.... ממשיכים! ... נסיעה של עוד שעה וחצי לעיירה לזוש (בשם הצרפתי יש בערך פי 4 אותיות מהאיות העברי של שם המקום). מקום מטריף! כולו טבע ונוף והר אחד גדול שמשקיף עלינו ללא הפסקה.
נרגשים יצאנו להשלים ציוד ואוכל בשאמוני עיירת המחוז הקרובה. ההתרגשות רק גדלה - עיירה אמיתי של ספורט - כולם כאן באים (במיטב ביגוד הספורט) לעשות איזשהו ספורט - ריצה, טרקים, טיפוס צוקים, אופניים, צניחה, חתירה, סקי ועוד. משהו טוב באוויר של שאמוני. אבל מה... הרגליים כבר כואבות וחוסר השינה נותן את אותותיו. לכן כולם עוד קצת ישנים ואני מתקתק בשקט במרפסת. עוד מעט נתחיל לארגן את תיקי ההליכה למחר, נעבור על המסלול, ארוחת ערב ולישון. מחר מתחילים את הטור דה מון-בלאן!!!!!!
גיל כל הכבוד לך.. עייף אבל ממציח את הרגעים החשובים למען ההיסטוריה. לישון ומחר תתחילו להנות.
השבמחק