היום השביעי לטרק

היום השביעי נחשב לקל ביותר במסלול. "רק" 15 קילומטרים, "רק" 420 מטר טיפוס. מכיוון שהיומיים הבאים תובעניים יותר החלטנו שטל ואיתן יוותרו על הטיול היום וינוחו קצת. הם עלו על אוטובוס מלה-פולי ואחרי החלפת אוטובוס אחד הגיעו לשמפקס.
שלושתנו יצאנו למסע בידיעה שיש לנו זמן. ואכן מיד ביציאה מהעיירה נתקלנו בפארק אתגרי שהיה בו קיר טיפוס משוכלל. מכיוון שזהו התחביב התורן של איתמר מצאנו את עצמנו מטפסים על כל הקירות במשך כחצי שעה. שתי דקות אחר כך ראינו שני מטפסים על קיר ההר משמאל בגובה של כ- 150 מטר. נעמדנו לצפות ולנתח. מרתק. משם המשכנו בקצב מהיר כשהמסלול עובר במקביל לנהר, מדי פעם באחו שווייצרי ומדי פעם ביער שווייצרי. הכל מסביב ירוק ופראי.
הדרך ממשיכה ועוברת בעיירות ציוריות עם בתי עץ חומים. לכולם מלאי עצי הסקה בלי סוף, בעדניות פורחים פרחים צבעוניים, הדשא ירוק ומכוסח למשעי, ולחלקם גמדי גינה ו/או תרנגולות בחצר. הכל שליו ופסטוראלי.
לפני העלייה עוצרים ליד הנחל. מוציאים צהריים, קפה שחור וקולה שתתקרר בנהר. טובלים רגליים ונחים. קר ומרענן.
מכאן רק עלייה. עולים מהר (עפרי מדי פעם תתלונן, תתנשף, אבל היא חזקה וממשיכה ). מישהו קישט את העלייה בפסלי עץ יפים אחת לכמה מאות מטרים. נחמד מצידו. זה מאפשר שנייה מנוחה בדהרה למעלה. ממש לפני שהגענו, פתאום קיר אבן של כ- 30 מטר ועליו מטפסים. יש שם שני זוגות מקצועיים ועוד משפחה מקומית בבילוי שבת טיפוסי (משחק מילים כזה :-)). המדהים הוא שהילדה הבלונדינית שלהם, בת התשע, מטפסת על הקיר הזה כאילו היתה ספיידרמן. לא ייאמן מה שהיא עשתה.
אחרי עוד 25 דקות הגענו לעיירה שמפקס. אחת היפות שהיינו בהן. היא שוכנת על אגם באותו השם, והבית שלנו הוא דירת שני חדרים מודרנית, על האגם. מה עוד צריך הבנאדם. איתמר ואני קפצנו לאגם הקפוא, ואחר כך יצאנו לשייט על סירת פדלים כשעפרי חותרת בסאפ ליד. מכאן המשכנו לפאב המקומי לראות את צרפת מנצחת את ארגנטינה בשמינית גמר המונדיאל. כל באי הפאב יצאו מרוצים.
עכשיו כבר תשע בערב. עוד יש אור יום בחוץ. רק הברווזים שטים באגם. הכל שקט ופסטוראלי. מקום מטמטם. בינתיים פורטוגל משווה 1:1 בשמינית הגמר מול אורוגוואי. רובנו מעדיפים שאורוגוואי תנצח במשחק.
מחר ארוחת בוקר בהכנה עצמית. לשם שינוי יש ביצים וירקות. אין נקניק ואין גבינה.